בממלכה רחוקה רחוקה, ביקום מקביל, פלוני אלומני נסע לבית מדרש קסום הכולל בנים ובנות, דתיים וחילונים, והעביר שיעור בפני עשרות חבר'ה על הטעות של הצדיק. משם המשיך לעין אל פארס ובדרך עקף אותו ג'יפ שעל התחת שלו התנופף הסטיקר - 'העם עם הגולן'. עם מיוחד, שמסכים באופן גורף - על הכל. כמו המשך הסיפור;
בארגז של האוטו, מאחורה, קפצצו במהלומות השביל, שישה ילדים, שניהלו דיון סוער סביב הנושא הידוע - 'אבל אבא שלי יותר...'.
ברכב, למרות השיח החשוב, נהגה אחת האמהות.
'שקט' לא היה במעיין, אבל המים היו נפלאים(כשלא השפריצו עליך 'גלי צונאמי' חבורת BABY SHARK שערכה תחרות שחיה. בבריכה של שני מטרים על שני מטרים, כן?).
מהצד השני הגיע האב, מריצת ערב, והצטרף להתנצלות על מרחץ הדמים שהביאו השניים לעולם, ועל הפסטורליה שחוללה. זאת למרות שפלוני אלמוני מאוד השתדל שלא לעשות פרצוף של 'עזבו אותי בשקט'.
כבודו אמר להם שאלו קולות של שמחה, בייחוד בימים שכאלו, ואין על מה להתנצל[שבוע שעבר, כשהמבצע היה בתוקף*** סטיגידיש. אנא עצור כאן לכמה שניות והעריכו את משחק המילים. תודה***]. אבל מעבר לנימוס וללאומיות בשקל, ברחתי משם מהר חזרה למאגר דליות, כדי לקבל טבע קצת פחות ילדותי. עדר של סוסים ממש הפציר בי שאצלם אותו, והתוצאה לפניכם.
כמובן שאחרי היום הרווי, הגיעה משמרת לילה.
למההההה
**
מצרף את הרוח הכללית והיותר הומוריסטית של הדברים שאמרתי בשיעור, למעוניינים.
מילים שאמרתי לראשונה בשבע ברכות של נגה, בביתנו(מזלטוב לזוג הצעיר והאהוב)
יהיה "הלימוד" לזכרה של אימי. אבי תמיד היה אומר, בברכת המוציא בשבת - 'ברשות אשתי הצדקת'.
[נטע ענת בחתונה הנ"ל. פעוטה לתפארת מדינת ישראל]
**
הנה דף המקורות לשיעור -
למי שממש רוצה להעמיק.
**
אחד המשפטים הכי זכורים מסדרת המופת 'האוס' הוא - 'EVERYBODY LIES'. האוס הוא רופא גאון וציניקן המבוסס על הדמות של שרלוק הולמס. וכמו שציינו, הוא אף פעם לא מאמין למטופלים שלו.
נקפוץ שמונה עונות קדימה לפינאלה, פרק בשם - 'EVEYBODY DIES', כולם מתים.
**
מדובר במחשבה שרובנו מדחיקים או לכל הפחות מוסיפים לה את ה'בשיבה טובה', כדי למזער נזקים.
במסגרת הלימוד שלי, אני עוסק עכשיו באות צ'. כן, אני מתקדם בקצב צב[לפני כמה חודשים כתבתי על עי''ן כמדומני].
צד''י ולא צדי''ק אגב. הטענה היא שמדובר בטעות עתיקה[ברמה של מאות שנים], וסמיכת ה-ק' שבאה לאחריה בסדר האל"ף בי"ת. אבל כפי שאתם מכירים אותי, טעויות זה התחום שלי. האר"י הקדוש הכריז שהטעות היא היא האמת האמיתית, מה שנכון לגבי רוב הדברים בעולמונ, ושם נחתם הסיפור של האות המתחדשת.
**
מכל מקום, מעבר לכך שכולם שקרנים, כולנו אוגרים. לא אלו של הנסורת המתוקים והפרוותיים שרצים על גלגלת, אם כי זה היה יכול להיות נחמד, אלא אוגרים מקצועיים של ממון.
אנשי העולם העתיק שמו לב לבעיה שאת הרכוש לא לוקחים איתנו לקרוז בגן עדן. המצרים לעומת זאת פתרו את הבעיה וקברו עם המתים את כל רכושם לשימוש בעולם הבא.
השודדים לעומת זאת, שהיו יותר פרקטיים, פרצו את הקברים ולקחו את כל מה שהיה בתוכם.
אם כי אחרי כמה זמן, גם את המומיות לקחו שודדים מסוג אחר.
[בתמונה - שודדים אחרים. אני ואבא על הגג, מכסחים את הצורה לעצים. בדרך לגג אנרגטי]
** כן, ילדים זו גם אופציה, שתי ציפורים במכה אחת; להנציח את הDNA וגם לשמור על הנכסים בתחום ה'אני'. אבל עם כל הכבוד, אין בכך פתרון מלא לבעיית המזומנים, הפרטית, בעולם הבא. כאן באה הצדקה;
אנשים שנותנים צדקה, לרוב תופסים את עצמם כאנשים נדיבים, פריווליגיים, ובעלי מעמד.
אבל ביהדות, ובשפה העברית, צדקה היא לא 'בחירה', אלא חובה מוסרית בסיסית. הכסף, כל ברכה בעולם, היא לא 'שלי', אלא מתנה שקיבלתי בשרירותיות. מאוד קל לראות כיום כיצד אין שום היגיון בחלוקת העושר האנושי, או סרגל ישר של 'התאמצתי-התעשרתי'. היצע ביקוש הוא איננו קוד מוסרי.
אין מנוס מההבנה שכסף הוא דבר מוזר ובכלל לא ''צודק''. [כמובן שיש כמה כלים ודרכים להעלות את הסיכויים לחיים מעושרים, אבל סוף סוף, זה יותר מזל, ובטח שאינו קשור לאיכות או טוב ליבו של האדם. אני לא נכנס כאן לויכוח של סוציאליזם וקפיטליזם והיעילות שלהם מבחינה כלכלית, אלא רק במובן הערכי הפשוט].
**
'צדקה', כאמור היא 'צדק' שמתעלה על ה'צדק' הפשוט של עולמנו, "המנועים" הפיזיקליים והביולגיים של הקיום. אבל לא מדובר כאן על 'מס', אלא על היבט יותר בחירי ורצוני, כי זו הסיבה שאנחנו כאן. אין משמעות לעשיית טוב, מבחינת הפרט, אם מכוון אקדח לרקה.
**
אחד הפסוקים המפורסמים בספר 'משלי', שנצרבו בתודעה הציבורית ובתפילות יום כיפור הוא 'וצדקה תציל ממוות', שנמשך לתפילת כל נדרי כחלק מהשילוש של היום המקודש - 'ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה'.
יש שרואים בצדקה סוג של כופר נפש, "קורבן" או ''כפרה'', עבור הנפש החוטאת.
אבל נראה לי שתפיסה יותר שלמה תראה בצדקה והתפיסה שמאחוריה - את הניצחון על החידלון.
[חידלון של שמש בישובנו הקט]
**
כאשר האדם יוצא מהתפיסה האוטומטית של 'אני' ו'שלי', ועובר למקום של 'אנחנו', הוא בעצם מנצח את השיטה. מוות הוא הטרגדיה של הפרט, אבל המתנה של הכלל; האפשרות להתחדש, להתפתח, הן ביולוגית והן תפיסתית מגיעה משם. ('בצלם אלוהים ברא את האדם' - רק האדם הראשון, מעבר אליו, רק הפאזל האנושי הכולל, מבטא את אותה נקודה).
צדקה היא הכלי שנותן הצדקה לקיום שלנו, שותפות בטוב הקיים ולא רק אינטרסיים אישיים. אפשר לדבר כאן על כסף, אבל אני חושב שצדקה במובנה הרחב, קשורה לכל דבר ודבר בחיינו, החובה והזכות לחלוק 'טוב' עם הסביבה. זו המשמעות של חברה - חיבור.
** כעת, ניתן להבין את הרעיון של 'הצדיק'. צדיק איננו הצודק, הפרט הזחוח. 'צדיק' הינו האדם שמצדיק את הזולת, שמתוך הטוב הפרטי שהתברך בו, מצליח לראות ולהנכיח את הטוב בכל דבר שנקרא בדרכו.
**
אנחנו נמצאים בימים לא פשוטים, של לחימה, מלאי אלימות ושנאה - הן פנימה והן החוצה, כשהרוב נכפה עלינו. הרבה יותר קל להיות צודק כרגע, ובכל זאת, אפשר לנסות לעשות הפסקת אש, אישית, פנימית ולהיות, עד כמה שידנו מגעת - 'צדיק', או לכל הפחות אוגר, חמוד כזה, פרוותי.
אשמח להארות ורעיונות בהקשר לכל הנ"ל, אפשר לכתוב בפרטי או בפוסט בפייסבוק.
שבוע נפלא,
אוהב מלא,
דוד
קישור לפייסבוק -
コメント